מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב"חיי שנה" על "קריעת ים־סוף":
"בבני האדם קיים באופן טבעי הדחף להיות 'אני', להיות נפרד, ולכן העולמות בהם הם חיים שייכים ל'יבשה', למציאות הגלויה והפשוטה. במובן מסויים, האדם כלל לא יכול לחיות בעולם אינטגרטיבי, מפני ששם אין לו קיום כממשות לעצמו. לבני האדם, כיצורים של יבשה, יש חלוקה מאד ברורה בין מעלה ומטה, בין גבוה ונמוך, ועולמם מאוד מובחן ומופרד לפרטיו. בים, לעומת זאת, החלוקה הזו אינה קיימת כלל; בתוך הים כל העולמות משולבים זה בזה, ויוצרים מציאות שלמה...במובן מסויים הדג עצמו הוא חתיכת ים, הוא זורם בתוך הים והים זורם בתוכו, ואין הבדל בינו לבין המדיום שהוא חי בתוכו.
האדם נמצא, אם כן, במצב סבוך, שאין לו פתרון שלם: הוא נמצא על הארץ, ואין ביכולתו להתנתק ממנה ולהיכנס לים, בעוד שדווקא בו גנוז חלק גדול ממהותו. בעל כורחו הוא חי את החלק המזערי של הווייתו, על היבשה.
אפשר להמשיל זאת ללידת תינוק. בהיותו ברחם אמו, העובר הוא בבחינת 'ירך אמו', הוא מצוי באחדות שלמה עם הסביבה שלו, ואין לו קיום עצמאי. לאחר הלידה, בה הוא נחשף לאפשרות לחיות בעולמות המפורדים, הוא לעולם לא יוכל לחזור למצב אחדותי זה, משום שכעת התייחסות שלו לכל דבר, היא מתוך מצב מסוים, מתוך מציאות של קיום פרטי. באותה מידה, האדם לעולם לא יוכל להשיג את המציאות של הים בכל השלימות; כל שביכולתו לעשות הוא לעמוד על הארץ ולנסות לראות, ממקום עומדו על היבשה, את מעמקי הים."*
הדברים כמובן צריכים עוד עיון, בפרק בשלמותו מתוך "חיי שנה" ובכלל.
מזל טוב לרחלי ומשה ברוך להולדת בנם בערב פסח, אח ליאיר, רועי וישי, נכדנו הרביעי.
חג שמח ושבת שלום
ג'ף
* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עמ' 202
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה