"תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית".
המשפט הנ"ל של אברהם יהושע השל הוצב בפתיחה של מאמר שכותרתה "נשאת ונתת באמונה ?" ושמופיע בקובץ "אלוהים מאמין באדם" בעריכת ד"ר דרור בונדי.
כפי שכותב דרור בפתח הדברים שם: "מאמר זה התפרסם בשנות חייו האחרונות של השל, והוא נכתב עברית, כיוון שהשל ייעד אותו לכרך ג' של ספרו העברי תורה מן השמים באספקלריה של הדורות...." (להלן: תמ"ה )
"תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית"
מכאן אנו למדים כמה דברים וניצבים בפני כמה וכמה שאלות.
דבר ראשון - "הדת מתה".
הדת זקוקה לתחייה.
זהו הדבר הראשון והוא צריך עיון.
למה בדיוק הכוונה ב"דת". מה היחס בין "דת" לבין "יהדות" ?
שנית: למה הכוונה ב"מבוכה פנימית" וכיצד אותה מבוכה תביא ל"תחיית הדת".
קצת אחרי אמצע המאמר כותב השל:
"בעיני הכסיל הספק הוא סוף המחשבה, כאילו אדם בספקו יחיה. לאמיתו של דבר אין הספק אלא ראשית המבוכה. והמבוכה מה טיבה? אי יכולתו של אדם להסתגל לחיים של ספקנות מצד אחד, אי יכולתו של אדם להגיע לידי התרת כל הספקות מצד שני. יתכן שאין אדם ראוי להשיג ודאות גמורה בעניינים העומדים ברומו של עולם.
אני משתמש במילה מבוכה לא במובן של בלבול דעת או פגיעה במחשבה סדורה, אלא במובן של ידיעת אי־שלמות ההשגה, חוסר כוח של כלי מחשה כנגד שפע הנשגב והפלא. ראוי שפע זה לתפישה ולהשגה עליונה, אלא שאין הנפש ראויה לכך.
מבוכה היא מצב האדם הנתפס בצער הידיעה כי קצר מצע המוח מהשתרע, שהשגת הדעת בפני המציאות כקוף בפני אדם. כל השגה לקויה, כל לשון כישלון. אדם יודע ואינו יודע בבת אחת. ויוסיף דעת יוסיף מכאוב [קהלת א, יח] על אי־השלמת ההשגה, על חוסר כוח ואי־ספיקה של כלי המחשבה כנגד שפע ההוויה."
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 97 וכן בתמ"ה, ספרי מגיד והוצאת קורן, כרך ב ספר שלישי, עמ' 948
והדברים, כפי שציינו, צריכים עוד עיון.
אסיים בשורות ספורות של השל שמופיעות בפרק "קטעי מבוא" בתמ"ה במהדורה החדשה הנ"ל שהתקין בונדי, תחת כותרת המשנה "יסורי מבוכה":
"יודע אני שכמה דבר[ים] בחיבור זה עתיד[ים] להסעיר את האגם הקפוא של חיי הרוח בישראל...אילולא אדם לא חטא, לא היתה בחירה בעולם. חולם אני על הכתוב השלישי שיכריע ביניהם. כרם דיבנה והפרדס של אלישע, אנשי מחאה מטילי ספק, תוהים דורשים, מתריעים, מוקיעים. מכל מלמדי השכלתי.
התורה, הרבה מבואות יש בה, 'הרבה דלתות יש בה, הרבה פתחים יש בה. וכן הוא אומר: 'אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום' (משלי ח, לד ). בספר זה ניסיתי לפתוח דלתות, ולהיכנס למבואות שאינם מפולשים לרשות הרבים. נתברר שיש מן הדברים שהם מוסכמים אצל המון עם שלא תמיד היו מקובלים על כל חכמי ישראל."
חג חירות שמח לכל באי עולם
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה