"שלושה נותרו. האם מותר לומר במקרה, או שמא חוטאים אנו בהעלמה, בשיכחה, נחפזים לטשטש את סדרם של המאורעות שבסופם הטילו אותם, את שלושתם, אל פינת פרא זו. על כל פנים לא יותר משלושה נותרו. השדות הבהיקו מרחוק וחגרו את היער. הזיכרון המתעורר תבע הסבר, צידוק, דבר שהיה מן הנמנע באותו רגע, כפי שהיה מן הנמנע בהמשך הימים. סבורים היו שנמלטו, שברחו, שסטו הצידה, היער הסבוך הוא שהסתיר אותם. האם באמת היה הדבר כן. האם לא אירע משהו אחר, משהו בדומה לזה. חידה זו החלה סובבת מעליהם כגוף נע, מואץ, שאין לעצור סיבובו."
א. אפלפלד, "שלושה" בקובץ "עשן", הוצאת י' מרכוס, עמ' 7
א. אפלפלד, "שלושה" בקובץ "עשן", הוצאת י' מרכוס, עמ' 7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה