" תיאו מצדו שאל את המפקד למה מכנים את כיתתו 'ולמרות'. פניו של המפקד נחשפו בחשכה והוא אמר, ' לא לשכוח ולו לרגע מה עוללו לנו נושאי התרבות הגדולה: מכאן ואילך הכול במבחן. כל מעשה שאינו למען האדם, כל מעשה שאין בו רחמים - יוקע. זאת ועוד, ולמרות מה שחזינו מבשרנו אנו נשקוד על צלילות הדעת ועל האמונה בטוב. ולמרות המוות האכזר שביקש להפריד בינינו ובין ההורים והסבים נמשיך להיות עמם. ביטלנו את המחיצה בין החיים והמתים. כל היקרים לנו יהיו עמנו בעולם הזה ובעולם הבא.'"
אהרן אפלפלד, "ימים של בהירות מדהימה", כנרת, זמורה־ביתן, דביר מוציאים לאור בע"מ, עמ' 238
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה